החלטה בתיק בש"א 5876/08

1.         בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (ת.א. 34588/06), מיום 23.12.07, אשר קיבל את תביעת המשיבה בהליך סד"מ, וחייב את המבקשים לשלם למשיבה סך של 208,519 ש"ח, בגין דמי שכירות עבור התקופה שמיום 1.3.03 ועד 28.2.05, וכן 20,000 ש"ח שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית (להלן - פסק הדין).

לצורך השלמת התמונה יצויין, כי בית משפט קמא התיר למבקשים להתגונן בתביעה בשאלה אחת בלבד - טענתם כי הוסכם בינם לבין אדם מטעם המשיבה שהם לא ישלמו דמי שכירות בתקופה האמורה. הצדדים זומנו לדיון הוכחות בבית משפט קמא, ליום 20.9.07, וביום 17.9.07 הגיש המבקש 1 (להלן - המבקש) בקשה לדחיית הדיון, בטענה כי הוא עצור במעצר בית מלא עד תום ההליכים בגין תיק תעבורה שנפתח כנגדו. בית משפט קמא דחה את הבקשה, תוך שהוסיף: " במידת הצורך ניתן לראות בהחלטה זו צו המאפשר תנועה למבקש מביתו לבית המשפט וחזרה בלבד בליווי עורך דינו או מי שיסמיך אותו" (להלן - ההחלטה). לדיון ההוכחות לא התייצב המבקש, ולא הובא כל עד מטעמו, ומנגד, העיד עד אחד מטעם המשיבה.

ביום 23.12.07 ניתן, כאמור, פסק הדין.

2.         ביום 9.3.08 דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין, בין היתר, מהטעם כי סיכויי הערעור קלושים.

3.         ביום 13.3.08 הגיש המבקש את בקשתו דנן.

4.         דין הבקשה להידחות מהטעמים הבאים.

מדובר בפסק דין כספי, ואין מקום לעיכוב ביצועו אלא במקרים חריגים, שהמקרה דנן אינו נופל בגדרם. על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין להוכיח שני תנאים מצטברים - כי סיכויי הערעור טובים, וכי אם לא יעוכב פסק הדין, ייגרם לו נזק בלתי הפיך או לפחות באופן המצדיק את עיכוב פסק הדין - מאזן הנוחיות [ראו: בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668].

במקרים בהם מבוקש לעכב פסק דין כספי, כבמקרה דנן, למאזן הנוחות יש משקל מרכזי, ועל המבקש הנטל להוכיח כי דחיית בקשת עיכוב הביצוע, תגרום לו לנזק בלתי הפיך, כשעליו להציג תשתית ראייתית מבוססת, על מנת להוכיח העדר יכולת מצד המשיב להחזיר את המצב לקדמותו במידה ויתקבל ערעור המבקש [ע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. רפרריס דדו בע"מ (ט.פ.) ורע"א 3221/08 השחר נ' אגודת בתי יתומים ויתומות תל אביב (ט.פ. - מיום 9.4.08)].

5.         במקרה דנן טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם. עם זאת, המבקשים לא הצביעו בבקשתם על אותו "נזק בלתי הפיך", ואף לא מצאו לנכון להתכבד ולפרט מהו אותו נזק נטען. כל שטענו המבקשים בבקשתם, כי תשלום הכספים למשיבה יגרום להם לקושי כלכלי, וכי המשיבה אף החלה לנקוט כנגדם בהליכי הוצל"פ, וחשבונות המבקשת 2 עוקלו זה מכבר, דבר אשר גורם להחזרת המחאות לספקים ולעובדים ו" דבר שייתכן ויוביל לנזק חסר תקנה" (בעמ' 1 לבקשה). אין בטענה שכזו כדי להצדיק ההיעתרות לבקשה, בחינת מאזן הנוחות, שכן על מבקש עיכוב הביצוע להראות כי אי העתרות לבקשתו תביא לנזק בלתי הפיך בשל קושי להיפרע מהמשיב, אולם קושי כלכלי של המבקש עצמו, אינו מהווה ככלל, שיקול במסגרת השיקולים השונים אשר בית המשפט נדרש לשקול במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע [ראו: ע"א 9351/07 הועדה המקומית לתכנון ובניה מצפה אפק נ' מיכאל נגל ואח'(ט.פ. - מיום 23.12.07)]. המבקשים לא הסבירו בבקשתם הכיצד לא יוכלו להיפרע מהמשיבה בבוא העת, במידה וערעורם יתקבל, כשהדבר יפה שבעתיים, נוכח העובדה שהמשיבה הינה קופת חולים, אשר חזקה עליה כי תוכל להחזיר למבקשים את הכספים שישולמו לה, אם תתבקש לעשות כן.

לא למותר להוסיף כי אף אם היינו מתייחסים לנזק שייגרם למבקשים, לא הוצבה בתצהיר התומך בבקשה תשתית עובדתית מלאה שיהיה בה לבסס טיעון זה.

כך גם עולה כי המבקשים אינם מכחישים את המצב הכלכלי הקשה שלהם, לרבות יתרות חוב גבוהות בחשבונות הבנקים.

דהיינו, שלכאורה, עיכוב יכול ויגרום נזק דווקא למשיבה ביכולתה להיפרע מהמבקשים. ייתכן ואם היו מציעים המבקשים בטוחות ראויות שיהיה ניתן להיפרע מהן, אם הערעור יידחה, היה מקום לשיקול נוסף של בקשתם - אך כאלו לא הוצעו.

6.         הנה כי כן, המבקשים לא הוכיחו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, ומשכך, שאלת סיכויי הערעור משנית היא [ראו: רע"א 4615/00 גבאי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ(ט.פ.) וכן ע"א 6713/00 דנינו נ' בית חב"ד רעננה(ט.פ.)]. הגם שכך יש לציין, כי אף סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד, וזאת מבלי לנקוט מסמרות בדבר.

טענת ההגנה שעמדה למבקשים בדיון בבית משפט קמא, ואשר בגינה ניתנה הרשות להגן, כי ניתנה להם הסכמה שבעל-פה להמשיך ולנהל את עסקם בנכס, מבלי לשלם למשיבה תמורה בגין כך. על פניו קיים קושי לקבל טענה זו, מעת שמדובר בטענה בעל-פה הנוגדת את ההסכם בכתב שהיה בין הצדדים באותה עת.

כך גם אין בסיס איתן לטענת המבקשים בערעור, לפיה בית משפט קמא דחה את הגנתם מטעמים פרוצדוראליים - אי התייצבות המבקש לדיון ודחיית הבקשה לדחיית הדיון - וזאת בעת שהמבקש שהה במעצר בית מלא.

כאמור, בית משפט קמא ציין מפורשות בהחלטה כי המבקש יוכל להשתמש בהחלטתו על מנת לצאת מביתו לבית המשפט בליווי עורך דינו, אולם המבקש בחר שלא לעשות כן. יתר על כן, עולה השאלה, מדוע לא פנה המבקש בבקשה לבית המשפט אשר הורה על מעצרו, להתיר לו התייצבותו בבית משפט קמא בתנאים אלו או אחרים, ככל שסבר כי לא די בהחלטת בית משפט קמא.

7.         הנה כי כן, ונוכח אשר פורט עד כה, דין הבקשה להידחות.

• המבקשים ישלמו למשיבה שכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.